אודות במבה
יש צורך להכיר למישהו בישראל את במבה? כנראה שלא :)
במבה היא אחד המותגים המזוהים ביותר של אסם, שאיתם אנחנו עובדים גם על מותגים נוספים. כשהצוות של במבה הגיע עם הרעיון לאפשר ללקוחות לעצב אריזה אישית עם תמונה וטקסט משלהם, האתגר היה לקחת רעיון פשוט וכיפי ולהפוך אותו למערכת שיכולה לעבוד בקנה מידה משמעותי ואוטומטי.
מכאן התחיל פרויקט שחיבר בין חוויית העיצוב באתר לבין בית הדפוס, פס הייצור, האריזה והמשלוח: תהליך שלם שצריך לעבוד בצורה מדויקת מאחורי כל שקית אישית.
אתגרים
על פניו, החוויה פשוטה: הלקוח בוחר תבנית אירוע, מעלה תמונה וטקסט ומזמין במבה בעיצוב אישי. אבל מאחורי כל הזמנה כזו נדרש תהליך שמחבר בין חופש העיצוב של הלקוח לבין מגבלות המותג, דרישות ההדפסה ותהליך הייצור הפיזי. ממשק העיצוב היה צריך להיות פשוט ונגיש, אבל גם לעבוד בתוך גבולות ברורים. כל עיצוב צריך להתאים למבנה האריזה, להיות אפשרי לייצור ולשמור על השפה של במבה. לכך נוסף הצורך בבקרה על התמונות והטקסטים שהלקוחות מעלים, שבסופו של דבר מודפסים על מוצר פיזי של המותג.
המורכבות המשמעותית יותר התחילה דווקא אחרי השלמת ההזמנה. כל עיצוב שנוצר בשופיפיי צריך לעבור באופן אוטומטי לבית הדפוס ולהשתלב בתהליך הדפסה תעשייתי. חומר האריזה מודפס על גבי גלילים גדולים הכוללים עיצובים של הזמנות שונות, ולכן היה צורך לתכנן לא רק את העברת המידע להדפסה, אלא גם את סידור העיצובים ואת הדרך שבה כל הזמנה תישאר מזוהה בהמשך התהליך. החיבור הזה דרש אינטגרציה מורכבת ושיתוף פעולה עם HP Indigo.
כשהגלילים מגיעים למפעל, האתגר ממשיך אל פס הייצור. השקיות יוצאות מהמכונה ברצף, כאשר כל קבוצה שייכת להזמנה אחרת, והעובדים לא אמורים לזהות ידנית את התמונה שעל כל שקית כדי להבין לאן היא שייכת. נדרש מנגנון שמלווה את ההזמנה לאורך התהליך ומאפשר לדעת מתי מסתיימת הזמנה אחת ומתחילה הבאה, לאיזה ארגז היא צריכה להיכנס ואיזו מדבקה נדרשת עבורו.
וכל זה צריך לעבוד בצורה מדויקת ופשוטה בסביבת ייצור פעילה, כשהמשתמשים במערכת הם עובדי המפעל עצמם לא אנשי איקומרס או לוגיסטיקה.
פתרונות
ממשק לעיצוב אישי
פיתחנו חוויית עיצוב שמאפשרת ללקוח לבחור תבנית של אירוע מסויים ולהוסיף תמונה וטקסט, תוך עבודה בתוך הגדרות שנקבעו מראש. כך ניתן מצד אחד לתת ללקוח חופש ליצור אריזה אישית, ומצד שני לשמור על דרישות המותג והייצור.
מהשופיפיי ישירות להדפסה
יצרנו אינטגרציה אוטומטית בין שופיפיי לבין תהליך ההדפסה, בשיתוף HP Indigo, כך שהמידע והעיצובים שהוזמנו באתר עוברים לתהליך הדפסה ללא צורך בהכנה ידנית של כל הזמנה.
המערכת נדרשה לקחת הזמנות דיגיטליות נפרדות ולהפוך אותן לתהליך הדפסה שמתאים לאופן שבו חומר האריזה מיוצר בפועל, על גבי גלילים גדולים שממשיכים משם למפעל.
תכנון העיצוב כחלק מתהליך הייצור
הפרסונליזציה לא הסתיימה בקובץ הגרפי. היה צורך לתכנן מראש כיצד העיצובים השונים מסודרים על חומר האריזה, כך שגם לאחר ההדפסה והייצור יהיה ניתן לדעת לאיזו הזמנה שייכת כל שקית. המערכת תוכננה בהתאם למארזים של 20 שקיות, עם מנגנוני זיהוי שממשיכים עם האריזה לאורך פס הייצור ומאפשרים להפריד בין הזמנות שונות.
זיהוי, סריקה ואריזה
לאחר שהשקיות יוצאות מפס הייצור, העובדים סורקים את הסימון שעל האריזה. מכאן המערכת מנחה את המשך התהליך: לאיזו הזמנה השקית שייכת, האם יש לפתוח ארגז חדש ומתי נדרש לעבור להזמנה הבאה. כאשר נפתח ארגז חדש, המערכת מפיקה גם את המדבקה הרלוונטית לארגז ומחברת את תהליך האריזה למידע הנדרש להמשך המשלוח.
מערכת שנבנתה עבור רצפת הייצור
אחד העקרונות החשובים בתכנון היה שהמערכת לא מופעלת על ידי אנשי איקומרס או לוגיסטיקה, אלא על ידי צוותי הייצור במפעל. לכן הפרויקט כלל לא רק פיתוח ואינטגרציות, אלא גם תכנון של תהליכי העבודה, הדרכה, השקה וליווי של המערכת בשטח, לצד שיפורים ותוספות לאחר העלייה לאוויר.
בקרה על תוכן
מכיוון שהלקוח יכול להזין טקסט ותמונה שיופיעו על מוצר פיזי של המותג, נדרשו גם מנגנוני בקרה וחסימה של תכנים שאינם מתאימים לכללי הפעילות והמותג.
תוצאות
המערכת יצרה תהליך רציף שמחבר בין הזמנה אישית באתר לבין ייצור של מוצר פיזי במפעל. כל עיצוב שנוצר על ידי לקוח עובר מהאתר להדפסה, ממשיך לפס הייצור ונשאר מזוהה לאורך תהליך הסריקה, האריזה והמשלוח. במקום להסתמך על זיהוי ידני של העיצובים, עובדי הייצור מקבלים באמצעות המערכת את המידע הדרוש להם בכל שלב - לאיזו הזמנה שייכת השקית, מתי מתחיל ארגז חדש ואיזו מדבקה נדרשת עבורו. והתהליך- פשוט עבד!
הביקוש לבמבה האישית היה גבוה עד כדי כך שפס הייצור שהוקצה לפעילות לא הספיק, ובמפעל הוסיפו ייצור נוסף כדי לתת מענה להיקף ההזמנות.
מבחינתנו, זו גם אחת ההוכחות להצלחת הפרויקט: מערכת שנבנתה כדי לחבר בין פרסונליזציה דיגיטלית לייצור פיזי, והצליחה לתמוך בפעילות שהתרחבה בפועל בעקבות הביקוש.
לסיכום
האתגר בפרויקט הבמבה האישית לא היה רק לאפשר ללקוח לעצב שקית. הוא היה לגרום לרעיון הזה לעבוד בעולם האמיתי.
זה דרש מאיתנו לחשוב על איקומרס כחלק ממערכת עסקית ותפעולית רחבה יותר: לתכנן מראש את המפגש בין טכנולוגיה לייצור, לבנות את החיבורים הנכונים ולהתאים את התהליך לאנשים שמפעילים אותו בפועל.
וזה אולי החלק הכי מעניין בפרויקט: חוויית לקוח שנראית פשוטה מבחוץ, אבל מאחוריה תשתית שמאפשרת למותג גדול להפוך פרסונליזציה למוצר שאפשר באמת לייצר, לארוז ולספק בקנה מידה.
